פרסום, שיווק וחינוך - אורן מנשה (מאמר אורח)

פרסום, שיווק וחינוך
מאמר אורח בבלוג מאת: אורן מנשה
08/10/2011

סטיב ג'ובס, מנכ"ל אפל לשעבר, כשנשאל האם חברת אפל עושה סקרי שוק:

"אנחנו לא עושים סקרי שוק, זה לא תפקידו של הצרכן לדעת מה הוא רוצה".

מסקר שבוצע באנגליה ב2005:

70% מהילדים בני שלוש מכירים ומזהים את מקדונלדס, אם כי רק מחציתם יודעים מה שם המשפחה שלהם. בן העשר הממוצע מכיר היטב 300 עד 400 מותגים.

ג'יימס מ'קניל, פורץ דרך בשיווק לנוער:

"הצורך מתחיל להתפתח במהלך השנה הראשונה לקיומו של העובר... ילדים מתחילים את מסע הצרכנות שלהם בינקותם... והם בהחלט נחשבים כצרכנים בשלב הזה."

איגודי הפסיכולוגים בארה"ב סימנו את הקו האדום מבחינתם, שהוא גיל 8, שמתחתיו מסרי השיווק והפרסום הרסניים. זעקת הפסיכולוגים בארה"ב נוכח "מסחורה של הילדות" (יש סרט מצוין בנושא בשם הזה, הקישור למטה) מעלה את הדרישה המינימלית והבסיסית ביותר: להגן על ילדים שעדיין לא פיתחו כושר שיפוט שיכול לאפשר להם להבין את האינטרס מאחורי הפרסומת ולא לקבלה כאמת מוחלטת.

אך גם ילדים מעל גיל 8 ואף מעל גיל 30 עלולים לסבול מהיעדר מנגנוני ההגנה הללו. למעשה, קיומה של תעשיית הפרסום, וקיומו של האיסלם הרדיקלי (להבדיל אלף אלפי הבדלות) תלויים ביכולתם לעקוף ולרכך את מנגנוני ההגנה הללו, ממש כמו בקטריה. נשאלת השאלה: היכן מפתחים את הכלים האלה, את האמצעים להגן על עצמנו מפני אינטרסים מתוחכמים? היכן לומדים איך לנתח את המציאות? מה ילד בן 10 לומד בתוך מציאות שבה הוא מופגז ב 20,000 עד 40,000 פרסומות בשנה, שנרקמו ע"י גדוד של מומחים בנושא? ומה יגדל להיות?

מתוך הסרט "מועדון קרב":

"פרסום גורם לנו לרדוף אחרי מכוניות ובגדים, לעבוד בעבודות שאנחנו שונאים כדי לקנות חרא שאין לנו כל צורך בו. אנחנו ילדי הביניים של ההיסטוריה. אין לנו מטרה או מקום. אין לנו מלחמה אדירה ולא דיכוי אדיר. מלחמתנו האדירה היא מלחמה רוחנית... הדיכוי האדיר שלנו הוא חיינו. את כולנו גידלה הטלוויזיה, להאמין שיום אחד נהיה כולנו מיליונרים, אלילי סרטים וכוכבי רוק. אבל אנחנו לא נהיה. ולאט לאט אנחנו מתחילים להבין את העובדה הזאת. ואנחנו מאוד, מאוד כועסים.

מתוך הספר "1984":

"כאשר לבסוף תיכנע לנו, יהיה זה מתוך רצונך החופשי בהכרח. אין אנו משמידים את הכופר בגלל שהוא מתנגד לנו: כל עוד הוא מתנגד לנו לעולם לא נשמיד אותו.
אנו ממירים אותו, כובשים את פנימיותו, מעצבים מחדש את דמותו... מביאים אותו לצד שלנו לא למראית עין, כי אם בלב שלם. אנו הופכים אותו לאחד משלנו לפני שאנחנו הורגים אותו..."

"הציווי של העריצויות העתיקות היה: לא תעשה, הציווי של המשטרים הטוטליטריים היה: תעשה. הציווי שלנו הוא: תהיה."

תרבות ההיפר-צריכה מעצבת את האדם בדמותה, לא רק בארה"ב. אם ילדים בני שלוש מזהים את הסמל של מקדונלדס יותר משהם יודעים מה שם משפחתם, אזי ילדינו יהיו יותר צרכנים מאשר בני אדם. הם יופעלו ע"י מנגינת השוק יותר משיהיו בני חורין, אנשים שקולים, מחושבים, היוצרים את ערכיהם.

תעשיית אמצעי ההגנה לתעשיית הפרסום לא קיימת. תאגידי ענק מפרסמים היום בתוך בתי הספר בארה"ב. הם מתערבים במקום שהממשלה לא מתערבת. הם בונים את מבני בתי הספר וחותמים עם סמליהם. יש כיום יותר ויותר טיולים מאורגנים של בתי ספר בארה"ב לקניונים. אמצעי ההגנה הם חינוך לערכים שהם לא היפר-צריכה. ההגנה הכי טובה מפני גופים שרוצים שתקנה חרא שאתה לא צריך היא להבין מה אתה צריך, מה נכון לו לאדם ולעשות את זה. לצרוך את זה! ומה שנכון לו לאדם הוא לפעול לטובתו וגם לטובת הכלל, כי הדברים קשורים בסופו של יום קשר בל ינתק. התרופה לאינטרסנטיות, לכוחניות שרואה רק את עצמה, הוא ערכים של ערבות הדדית, אהבת אדם, ערכים לאומיים, שרואים את הפרט, את האחר ואת החברה. לכן צריך לחנך, למען לא נשתעבד ע"י כל מיני אינטרסים וניצור מקום שטוב לחיות בו וחברה הראויה לחיות במקום הזה.

קישור לסרט "מסחורה של הילדות"

http://yes.walla.co.il/?w=/7802/1462878